"מציאות מדומה זאת מכונה, אבל באמצעות הטכנולוגיה הזאת אנחנו הופכים להיות יותר רחומים, יותר אמפטיים והרבה יותר מחוברים. בסופו של דבר אנחנו הופכים לאנושיים יותר."
הכח האמיתי של המציאות המדומה: זה לא רק ציוד נוסף למשחקי וידיאו. הטכנולוגיה המדהימה הזאת מחברת אנשים באופן עמוק, בצורה שלא ראינו בשום מדיה אחרת. בעזרת המציאות המדומה ניתן לשנות תפיסות של אנשים לגבי אנשים אחרים.
כריס מילק הוא קודם כל יוצר, אשר משתמש בטכנולוגיות שונות על מנת ליצור סרטים וחוויות יחודיות מהנות במיוחד. בשביל כריס, הסיפור האנושי הוא הכח שמניע אותו. בהרצאה הקצרה שלמטה, מספר כריס מילק על שיתוף הפעולה עם קנייה ווסט והוא מתאר את החוויה הייחודית שפיתח במציאות מדומה.
כריס מילק מצא בעבודה שלו דרך לשלב את חלומות הילדות שלו (להיות איש פעלולים כמו איוול קניוול) והמקצוע שלו כיוצר וכמספר סיפורים.
הוא החל לעשות קליפים, סרטונים לשירים חדשים שיוצאים, ואחד הקליפים הראשונים שלו, כבר שלבו את אהבת הילדות שלו באופן מיוחד. חדי העיין ביניכם יוכלו לשים לב בקליפ הבא:
אז כריס מילק, החל להשתמש בכלים הקיימים ברשותו על מנת ליצור סיפורים מושכים ככל הניתן. הקולנוע הוא מדיום מדהים שמאפשר לנו להרגיש אימפטיה לאנשים שונים מאיתנו, ולהתחבר לעולמות תוכן שונים מאיתנו לחלוטין.
עולם הקולנוע לא השתנה הרבה מאז שהוא כבש את העולם, הרעיון הבסיסי נשאר אותו הרעיון. מדובר על קבוצה של ריבועים שמנוגנים בסדר מסויים. אנשי הקולנוע יצרו המון סרטים ותכנים מדהימים באמצעות ריבועים אלה. אבל באמצעות טכנולוגיות מודרניות, האם ניתן לספר את הסיפורים באופן יותר מושך אפילו? באופן יותר אמיתי?
כך הלך כריס מילק לנסות וליצור את מכונת האמפתיה האולטימטיבית.
המסע של כריס מרתק, ואנחנו ממש לא רוצים להרוס לכם את התהליך והעוצמה של שאותה כריס גילה בטכנולוגיה המדימה של מציאות מדומה, והכלים שהיא נותנת לו כיוצר תוכן וחוויות.
And that's where I think we just start to scratch the surface of the true power of virtual reality. It's not a video game peripheral. It connects humans to other humans in a profound way that I've never seen before in any other form of media. And it can change people's perception of each other. And that's how I think virtual reality has the potential to actually change the world.
So, it's a machine, but through this machine we become more compassionate, we become more empathetic, and we become more connected. And ultimately, we become more human.